להיפרד מהורים שהלכו לעולמם קשה מאד – גם בגיל 60 מרגישים יתומים. אחת המשימות הקשות ביותר – פיזית ועוד יותר מכך נפשית – היא פינוי הבית של ההורים.
מי מכם שעבר את החווייה המטלטלת הזו (כמוני) ודאי זוכר את חוסר האונים מול ערימות של רהיטים, כלי מטבח, בגדים וחפצים בארונות, תמונות ופסלים, חפצים אישיים, מסמכים, צילומים. חלק גדול מהם בעל משמעות רגשית עצומה עבורכם: התנור במטבח מעלה ריח של העוגה שאמא אהבה לאפות, הנדנדה בחצר מעלה זיכרון של סבא מנדנד אתכם ושר "נד נד עלה ורד", תמונת "הילד הבוכה" הייתה תלויה אצלכם בחדר בגיל טיפש-עשרה... חלק קטן מהחפצים אתם לוקחים למשמשרת. את רובם אתם מוסרים למשפחה או תורמים.
מניסיון שלי ושל עוד רבים, הבעיה הקשה ביותר היא מה לעשות עם אלבומי התמונות וקופסאות הצילומים והשקופיות. כאן טמונים הזכרונות המשפחתיים של דורות: סבא וסבתא של ההורים, הדודים שלכם, אתם אחיכם ואחיותיכם מגיל אפס... את המשימה הזו משאירים בדרך כלל לסוף, כיוון שהיא דורשת התמודדות נפשית לא קלה (מלבד הזמן והארגון). וכשמתיישבים סוף סוף למיין את הערימות, מדי כמה דקות אתם מוצאים את עצמכם בוהים בצילום ישן ומתעוררים אחרי רבע שעה.
והבעיה מורכבת הרבה יותר אם אתם לא ילדים יחידים (ורובכם לא). אף לא אחד מהאחים / האחיות רוצה ערימות מאובקות של אלבומים וקופסאות שיתפסו לו מקום יקר בבית. אבל כ-ו-ל-ם רוצים את התמונות. אז מה עושים? איך אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה?
חיסכו מקום יקר בבית וזכו למקום יקר בלב - תנו למקצוענים לבצע את העבודה עבורכם. אנחנו נחסוך לכם את המקום, נארגן עבורכם אלבומי תמונות דיגיטליים לפי תקופות חיים ומקומות, נייעץ לכם מה לסרוק ומה לא (לא חייבים הכל!) ונעשה זאת בצורה המקצועית ביותר שאפשר – בשיתוף פעולה מלא אתכם - ועם הרבה תשומת לב ורגישות.
שלכם, מיכל
Comentarios